נחלי אביה, אמציה, צין וצפית
מדבר בקצב אחר – לילה, ג’יפים, חברות ואוכל טוב בשטח
יש טיולים שלא מחפשים בהם להספיק. אלא טיולים שמחפשים להיות.
את זה ידענו כבר כשבחרנו להגיע ערב קודם, לצמצם את המרחק מהמרכז ולפתוח את היום הבא בלי לחץ.
ישנו בערד, שקט, אוויר מדברי קריר, וידיעה ברורה: מחר קמים מוקדם — אבל בנחת. בוקר שמתחיל בשטח עם אור ראשון יצאנו בג’יפים לכיוון נחל אמציה ונחל אביה.
נסיעה רגועה, שבילים פתוחים, מדבר שמתעורר לאט. זה לא טיול של אקשן — זה טיול של קצב. כזה שנותן לראש להתרוקן עוד לפני שהיום באמת התחיל. קפה ראשון חוצים את הכביש ומיד נכנסנו אל תוך נחל צין, ועצרנו במקום שאי אפשר למהר בו:
המרפסת מעל המפל הגדול. אחרי השטפונות האחרונים נשארו עדיין מעט מים בגבים שמתחת, תזכורת שקטה למה שהיה כאן לא מזמן. לא דרמה — רק נוכחות.
שלפנו ציוד, הדלקנו גז, והכנו שקשוקה. חמה, פשוטה, מדויקת לרגע.
אין מסעדה בעולם שמנצחת ארוחת בוקר כזאת, מול נוף כזה.
יורדים להרגיש
בהמשך המשכנו לכיוון נחל צפית. כאן כבר עזבנו את הג’יפים וירדנו לרגליים.
הליכה קצרה, גבים פזורים, מים שקטים, מדבר שמזמין אותך לרדת מהכלים ולהיכנס פנימה אל תוכו — פיזית ומנטלית.
סיום מתוק כמו שצריך
לקראת הסוף, כשהשמש כבר הייתה נמוכה יותר, הוצאנו שוב את הציוד הקולינרי.
והפעם מתכון מנצח ל....כנאפה.
מתוקה, חמה, נמסה במקום שבו הכי פחות מצפים לדבר כזה.
אולי זו העייפות, אולי השקט, אולי המדבר — אבל היא הייתה כל כך טעימה, כזאת שעוצרת את הזמן לעוד דקה. בטיול כזה חשובה החברות והרעות עם מי שאתם, שם בשקט והמרחבים. כי לא אתם וגם לא הם מנסים להרשים.
הם כמוך נוכחים בעונג שמתהווה ברגע הזה וברגע שעוד מעט חולף. לא רודפים אחרי עוד גבעה שיש להספיק, ולא אחרי אקשן.
אתה מודה להם בליבך, במבט וחיוך ללא צורך במילים, על שהם בנויים מהחומר ומהתזמון שדוייק עבורכם ליום הזה. אז כן - קצב רגוע, חברים טובים, ואוכל שמוכן בשטח בדיוק כשצריך. גם זה מדבר.
ואולי זה המדבר שאני הכי אוהב.